קבלת החלטות חברתית הכרחית לתפקוד מוצלח בחברה ועלולה להיות מושפעת על ידי מחלות פסיכיאטריות ועל ידי מודולוציה של פעילות סרוטונינרגית.
עוד בעניין דומה
דילמת האסיר (PD) היא הפרדיגמה הארכיטיפית למדידת שיתוף פעולה ואמון במשימה התנהגותית. עם זאת, ההשפעה של חיזוקים סרוטונרגיים על תפקוד במשימה זו אינה מאופיינת היטב, וההשלכות של ההשפעה זו על שינויים בהתנהגות היריב במשימה זו לא ידועות.
קבוצת חוקרים מאוניברסית King’s College בלונדון ניסתה לענות על שאלה זו במחקר שפורסם בכתב העת המדעי Journal of Neuroscience. במחקר נבדק כיצד החומר הסרוטונרגי MDMA משנה התנהגות חברתית ומהי הקורלציה העצבית של השינוי ההתנהגותי הזה במהלך PD עם שני יריבים מהימנים ועם שני יריבים שאינם מהימנים.
20 נבדקים גברים קיבלו מנה של 100 מ"ג MDMA או פלצבו במחקר כפול סמיות, מבוקר פלצבו. בזמן הסריקה, המשתתפים שיחקו שוב ושוב עם עמיתים אשר נבדלו ברמות של שיתוף פעולה. בכל סיבוב בחרו המשתתפים להתחרות או לשתף פעולה והתבקשו לדרג את האמון אצל השחקן האחר.
שיתוף פעולה עם יריבים מהימנים, אך לא בלתי מהימנים, השתפר בעקבות MDMA אך לא לאחר פלצבו
(בהתאמה: OR = 2.01 95% CI 1.42-2-2.14, p <0.001, OR = 1.37 95% CI 0.78--2.30 n).
באופן ספציפי, MDMA שיפר את ההתאוששות מהפרת שיתוף הפעולה של היריב אך לא את ההשפעה של הפרות אלו. במהלך תוצאות הניסוי, MDMA הגביר את הפעלתם של ארבעה אשכולות: precentral and supramarginal gyri, superior temporal cortex, central operculum/posterior insula, and supplementary motor area.
כמו כן, היתה אינטראקציה בין השפעת האפקט של סוג היריב (מהימן או לא מהימן) והאפקט של התרופה (פלצבו מול MDMA) על הפעילות באינסולה הימינית ובקאודט הדורסלי. דירוגי האמון לא השתנו במהלך הניסוי.
MDMA הגביר את ההתנהגות הקואופרטיבית כאשר שיחקו מול יריבים מהימנים. בבסיס שינוי התנהגותי זה נראה שינוי בפעילות המוח של אזורים הקשורים לקוגניציה חברתית. הממצאים מדגישים את האופי הקונטקסטואלי של השפעת של MDMA על קבלת ההחלטות החברתיות.
מקור:
עריכה: ד"ר אביעד הדר
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות