פרקינסון 21.11.2021

פעילות גופנית נקשרה להפחתת תמותה בחולי פרקינסון

פעילות גופנית בכל עוצמה נמצאה כמפחיתה תמותה בחולי פרקינסון | שיעור התמותה הנמוך ביותר היה בקרב נבדקים שהיו פעילים גופנית טרם אבחנתם

קיימות תיאוריות הגורסות כי פעילות גופנית מגנה נגד התפתחות מחלת פרקינסון. עם זאת, הקשר בין פעילות גופנית לבין תמותה בחולי פרקינסון לא נחקר כראוי. מטרת מחקר זה, שפורסם בכתב העת JAMA Neurology, היתה לבחון את הקשר בין פעילות גופנית לבין תמותה במטופלים עם מחלת פרקינסון.

זהו מחקר עוקבה לאומי מבוסס אוכלוסיה שנערך בקוריאה, במסגרתו החוקרים השתמשו במידע ממערכת ביטוח הבריאות הלאומית הקוראנית (Korean National Health Insurance System). המחקר כלל מידע על מטופלים מהתאריכים 1 בינואר 2010 ועד ל-31 בדצמבר 2013. נערך מעקב אחרי המשתתפים עד ל-31 בדצמבר 2017. הנתונים נותחו בתקופה שבין ספטמבר 2020 עד מרץ 2021.

נבדקים אשר אובחנו לאחרונה עם מחלת פרקינסון נבחרו באמצעות International Statistical Classification of Diseases and Related Health Problems, Tenth Revision code G20 and registration code V124 בתכנית למחלות נדירות ועלומות בין השנים 2010-2013. במחקר נכללו נבדקים אשר הגיעו לביקורות רפואיות בשנתיים לפני ואחרי אבחנתם בפרקינסון. מהמחקר הוצאו נבדקים צעירים מגיל 40 או שהיה להם מידע חסר. שיעור ועוצמת הפעילות הגופנית נאספו באמצעות שאלונים שמולאו על ידי הנבדקים. תוצאי המחקר שנבדקו היה תמותה מכל סיבה שהיא.

בסך הכל נאספו 45,923 נבדקים. נעשה סינון של 34 נבדקים על רקע גיל (צעירים מ-40 שנה) ו-254 נבדקים שחסר מידע לגביהם. לאחר הסינון, נכללו במחקר 10,699 נבדקים עם מחלת פרקינסון. מתוכם, 4,925 (46%) היו גברים ו5,774 (54%) היו נשים. הגיל הממוצע (SD) היה 69.2 (8.8) שנים.

במהלך תקופת המעקב, שנמשכה 8 שנים, היו 1,823 מקרי מוות (17%). בהשוואה לנבדקים אשר לא היו פעילים מבחינה גופנית, שיעור התמותה היה נמוך יותר בנבדקים אשר כן עסקו בפעילות גופנית, בכל עוצמה שהיא (פעילות עצימה: יחס סיכונים 0.80 [רווח בר-סמך של 95% 0.69-0.93]; פעילות מתונה: יחס סיכונים 0.66 [רווח בר-סמך של 95% 0.55-0.78; פעילות קלה: יחס סיכונים 0.81 [רווח בר-סמך של 95% 0.73-0.90]).

נמצא קשר הפוך מובהק בתגובה למנה (Dose Response) בין הכמות הכוללת של הפעילות הגופנית לתמותה (יחס סיכונים: פעילות עצימה 0.80 [רווח בר-סמך של 95% 0.69-0.93]; פעילות מתונה 0.66 [רווח בר-סמך של 95% 0.55-0.78]; פעילות קלה 0.81 [רווח בר-סמך של 95% 0.73-0.90]; P < .001).

יתר על כן, החוקרים מצאו כי לשמירה על ביצוע פעילות גופנית קיים תפקיד חשוב. נבדקים עם מחלת פרקינסון, אשר היו פעילים מבחינה גופנית הן טרום אבחנתם במחלת פרקינסון והן לאחריה, הראו את שיעור התמותה הפחות ביותר מקרב כלל הנבדקים (יחס סיכונים: פעילות עצימה 0.66 רווח בר-סמך של 95% 0.50-0.88; פעילות מתונה 0.49 [רווח בר-סמך של 95% 0.32-0.75]; פעילות קלה 0.76 [רווח בר-סמך של 95% 0.66-0.89]).

יש לציין כי נבדקים אשר החלו לעסוק בפעילות גופנית רק לאחר אבחנתם כחולי פרקינסון הראו שיעור תמותה נמוך יותר בהשוואה לנבדקים אשר נשארו לא פעילים מבחינה גופנית לאחר אבחנתם (יחס סיכונים: פעילות עצימה 0.80 [רווח בר-סמך של 95% 0.70-0.97]; פעילות מתונה 0.69 [רווח בר-סמך של 95% 0.57-0.83]; פעילות קלה 0.86 [רווח בר-סמך של 95% 0.78-0.98]).

החוקרים מסכמים כי הנתונים מלמדים על קשר תגובה בין פעילות גופנית לבין תמותה מכל סיבה שהיא בחולי בפרקינסון. עם זאת, ייתכן שקיימת סיבתיות הפוכה. לכן, קיים צורך בביצוע מחקרים קליניים אקראיים פרוספקטיביים שיוכלו לקבוע את השפעתה של פעילות גופנית על תמותה בחולי פרקינסון.

מקור:

Yoon, S. Y., Suh, J. H., Yang, S. N., Han, K., &amp; Kim, Y. W. (2021). Association of Physical Activity, including amount and maintenance, with all-cause mortality in parkinson disease. JAMA Neurology. https://doi.org/10.1001/jamaneurol.2021.3926

נושאים קשורים:  מחקרים,  פרקינסון,  פעילות גופנית,  שיעור תמותה
תגובות