במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת European Journal of Endocrinology, החוקרים שאפו להעריך כיצד משפיע סקרטין אקסוגני על צריכת מזון לפי צריכה חופשית, פעילות רקמת שומן חומה ותגובות שונות לאחר הארוחה.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 25 גברים בריאים שעברו שני עירויים תוך ורידיים של חמש שעות: עירוי אחד עם סקרטין (1 פיקומול/ק"ג/דקה) ועירוי שני עם אינבו (סליין) כאשר הפרש של חודשיים בין העירויים. לאחר 30 דקות של עירוי, המשתתפים צרכו ארוחה סטנדרטית בשילוב נוזלים, ולאחר חמש שעות צריכת המזון ומשך הארוחה שלהם הוערכו על ידי ad libitum meal test. פעילות רקמת השומן החומה הוערכה באופן קבוע באמצעות הדמיה תרמית של טמפרטורת העור הסופרה-קלביקולרי.
מתוצאות המחקר עולה כי סקרטין הפחית באופן מובהק את צריכת המזון ב-88 ± 173 קק"ל (רווח סר סמך 95%, 0.76-0.99, P = 0.039) בהשוואה לאינבו, מבלי להשפיע על משך הארוחה.
סקרטין הפחית באופן אקוטי את פעילות רקמת השומן החומה אך הגביר אותה לאחר הארוחה בהשוואה לאינבו. ריקון קיבה שהוערך על ידי אצטאמינופן לא הושפע מסקרטין אקסוגני, אך הסקרטין הגדיל את נפח כיס המרה, סינתזת חומצות מרה ורמות מחזוריות של ליפאז, עמילאז וטריגליצרידים, תוך הפחתת הנתרן בפלזמה. בהשוואה לאינבו, עירוי סיקטין היה קשור ל-10.8 ± 24.0% (רווח בר סמך 95%, 0.3-1, P = 0.025) יותר תופעות לוואי (כאבי ראש, בחילות, שלשולים והקאות).
החוקרים סיכמו כי עירוי סקרטין בגברים בריאים הפחית את צריכת המזון החופשית והגביר את פעילות רקמת השומן החומה לאחר הארוחה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות