במחקר רטרוספקטיבי, החוקרים בחנו את ההשפעה של חיסון חי-מוחלש נגד הרפס זוסטר על הסיכון לאבחנה של דמנציה. נגיפי הרפס נוירוטרופיים עשויים להיות מעורבים בהתפתחות דמנציה, ולחיסונים עשויות להיות השפעות בלתי ישירות (off-target).
עוד בעניין דומה
כדי לספק ראיה סיבתית ולא רק מתאם, החוקרים ניצלו תופעה ייחודית שהתרחשה בווילס (Wales): הזכאות לקבלת החיסון נקבעה לפי תאריך הלידה המדויק. אנשים שנולדו לפני 2 בספטמבר 1933 לא היו זכאים לחיסון והמשיכו להיות לא זכאים לכל חייהם, בעוד שאלו שנולדו ביום זה או אחריו היו זכאים לפחות במשך שנה אחת לקבל את החיסון. החוקרים השתמשו בעיצוב מחקר מסוג Regression Discontinuity Design.
החוקרים השתמשו במאגרי מידע רפואיים אלקטרוניים רחבי היקף ומצאו כי שיעור המחוסנים זינק מ-0.01% בקרב אלו שהיו בקרב מי שנולדו שבוע לפני סף הזכאות, ל-47.2% בקרב מי שנולדו שבוע לאחר מכן - קפיצה גדולה בזכאות לחיסון בין שתי קבוצות כמעט זהות. מלבד הבדל זה בזכאות לחיסון, לא צפוי הבדל שיטתי אחר בין הקבוצות.
מתוצאות המחקר עולה כי קבלת החיסון הפחיתה את הסיכון לאבחנת דמנציה במהלך תקופת מעקב של שבע שנים ב־3.5 נקודות אחוז (רווח בר סמך 95%, 0.6–7.1, P = 0.019), ירידה יחסית של 20.0% (רווח בר סמך 95%, 6.5–33.4). ההשפעה המגנה הייתה חזקה יותר בקרב נשים. ממצאים אלו אומתו גם באוכלוסייה שונה תוך שימוש בנתוני תעודות פטירה ובתוצא שונה אך קשור (מוות מדמנציה כסיבת מוות עיקרית), מה שמחזק את ההשערה בדבר השפעה מגנה או מעכבת של החיסון על התפתחות דמנציה.
החוקרים סיכמו כי מחקר זה מספק ראיות סיבתיות להשפעתו האפשרית של חיסון הזוסטר במניעה או בעיכוב של דמנציה, תוך הפחתה ניכרת של הטיות מתודולוגיות ביחס למחקרים תצפיתיים רגילים.
מקור:
תגובות אחרונות