לא ידוע איזה שיעור מהחולים חווים הישנות באפיזודה ראשונה בסכיזופרניה למרות חסימה מתמשכת של קולטני דופמין D2, והאם פסיכוזה מתפרצת מיוחסת לשימוש ארוך טווח בתרופות אנטי-פסיכוטיות חוסמות D2.
עוד בעניין דומה
לאחרונה פורסמו בכתב העת The American Journal of Psychiatry ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו להעריך האם שכיחות פסיכוזה מתפרצת מואצת בקרב חולים ללא הישנות בעבר המקבלים טיפול רציף עם אנטגוניסט ל-D2 במשך יותר מחמש שנים.
במחקר הוכללו אנשים מגיל 45 ומטה עם אפיזודה ראשונה של סכיזופרניה, שזוהו מהמרשם הארצי של טיפול באשפוז בין השנים 1996–2014. התוצא העיקרי היה הישנות חמורה שהובילה לאשפוז בקרב אלה שטופלו באופן רציף עם תרופות אנטי-פסיכוטיות בזריקות ארוכות טווח (long-acting injectable - LAI). התוצא המשני היה יחס שיעור ההיארעות (incidence rate ratio - IRR) של ההישנות במהלך השנים 2–10, תוך שימוש בשנה הראשונה כנקודת הייחוס.
תוצאות המחקר הדגימו שסך של 305 חולים החלו שימוש בטוח ב-LAI במהלך 30 הימים הראשונים של המעקב. ניתוח קפלן-מאייר הראה כי במהלך עשר שנות המעקב, ההסתברות המצטברת שלהם להישנות היתה 45% (רווח בר-סמך 95%=35–57).
שכיחות ההישנות השנתית לאדם-שנה ירדה מ-0.26 (רווח בר-סמך 95%=0.20–0.35) במהלך השנה הראשונה ל-0.05 (רווח בר-סמך 95%=0.01–0.19) במהלך השנה החמישית, תואמת ל-IRR של 0.18 (רווח בר-סמך 95%=0.04–0.74). במהלך השנים 6–10, התרחשו רק ארבע הישנויות במהלך 128 שנות-אדם, תואמות ל-IRR של 0.12 (רווח בר-סמך 95%=0.03–0.33) בהשוואה לשנה הראשונה.
החוקרים הסיקו כי כ-40%-50% מהחולים עם אפיזודה ראשונה של סכיזופרניה יחוו השנות למרות חסימה מתמשכת של קולטני דופמין (D2), ככל הנראה עקב אלמנטים לא-דופמינרגיים בפתופיזיולוגיה של המחלה, שכן התוצאות מראות כי חסימה ארוכת טווח של קולטני דופמין אינה קשורה לסיכון מוגבר לפסיכוזה מתפרצת.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות