בעשור האחרון הולך וגובר השימוש במחקרים מבוססי אפליקציות כדי לבחון האם אכילה כפייתית משמשת כאמצעי להסדרת רגשות. מודלים תיאורטיים מצביעים בעקביות על כך שאכילה כפייתית מתעוררת בעקבות מצבים רגשיים שליליים, אך חלוקים בשאלה האם ההתנהגות מתחזקת באמצעות שיפור רגשי זמני לאחר האירוע.
עוד בעניין דומה
במטא-אנליזה שפורסמה לאחרונה בכתב העת Clinical Psychology Review סוכמו ממצאים מ-59 דיווחים (42 מחקרים ייחודיים, 1,745 משתתפים, 478 מדדי אפקט) שנעשו בשיטת מחקרי הערכה אקולוגית (EMAי– ecological momentary assessment), כדי לבחון את תפקידם של רגשות שליליים וחיוביים באכילה כפייתית (binge eating).
הניתוח התמקד בשני היבטים: רמות הרגש לפני ואחרי אכילה כפייתית, שנמדדו באמצעות גודל אפקט של שינוי ממוצע מתוקנן ודינמיקות רגשיות לאורך זמן לפני ואחרי האירוע, שנבדקו באמצעות מתאמים שעברו טרנספורמציה של Fisher’s r-to-z.
באמצעות הערכת שונות רובסטית (RVE), להתחשבות במדדי אפקט תלויים, מודלים של אפקטים אקראיים הראו החמרה עקבית במצב הרגשי לפני אכילה כפייתית, ממצא התומך בהנחה כי מצוקה רגשית מהווה טריגר לאכילה כפייתית. עם זאת, הרגשות לאחר האכילה הציגו תוצאות מעורבות: רמות הרגש הצביעו על המשך הידרדרות, בעוד שהמסלולים הדינמיים לאורך זמן הצביעו על שיפור קל לאחר האכילה.
מטא-רגרסיות שנעשו לא זיהו גורמי תיווך מובהקים, דבר המצביע על הטרוגניות בלתי מוסברת בין מחקרים. ממצאים אלה תומכים חלקית בהשערת ההסדרה הרגשית: הם מאשרים כי מצוקה רגשית היא גורם מעורר לאכילה כפייתית, אך מערערים את ההנחה של חיזוק חיובי בעקבותיה. טיפולים עשויים להפיק תועלת משילוב אסטרטגיות לוויסות רגשות שליליים וחיוביים כאחד.
החוקרים סיכמו כי ההטרוגניות הרבה בין מחקרים מצביעה על הצורך במחקרים עתידיים שיתמודדו עם חוסר אחידות מתודולוגי ויחדדו את הבנת התרומה של רגשות לשימור דפוסי האכילה הכפייתית – ידע חיוני לשיפור הטיפול בהפרעות אכילה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות