מטרת החוקרים הייתה לבחון סמנים פרוגנוסטיים חדשים עבור סרטן ערמונית מקומי (prostate cancer - PCa) על מנת לשפר את ריבוד הסיכון.

PCa הינו הטרוגני במידה רבה מבחינת התנהגותו הקלינית. ריבוד הסיכון הנוכחי מסתמך על פרמטרים קליניים-פתולוגיים וההבחנה בין מקרים אינדולנטיים לאגרסיביים נותרה מאתגרת.

החוקרים ביצעו אנליזת in silico על מערכי נתונים של טרנסקריפטום של PCa הזמינים לציבור. 20 הגנים הפרוגנוסטיים המובילים הוערכו בדגימות רקמת PCa של קבוצת המחקר (92 חולים) באמצעות טכנולוגיית NanoString nCounter. שלושת המועמדים המבטיחים ביותר הוערכו בהמשך באמצעות אימונוהיסטוכימיה (immunohistochemistry - IHC) בקבוצת מחקר מוסדית (121 חולים) ובקבוצת אימות בלתי תלויה מקונסורציום ה-EMPACT (199 חולים). שרידות ספציפית לסרטן (Cancer-specific survival - CSS) ושרידות ללא התקדמות המחלה (progression-free survival - PFS) שימשו כתוצאי סיום.

תוצאות המחקר הדגימו שאנליזת ה-in silico זיהתה 113 גנים פרוגנוסטיים. הערכים הפרוגנוסטיים של שבעה מתוך 20 הגנים המובילים אושרו בקבוצת המחקר לניתוח כריתה רדיקלית של הערמונית (radical prostatectomy RPE). ביטויים נמוכים של גנים כמו CENPO, P2RX5, ABCC5, כמו גם ביטויים גבוהים של גנים כמו ASF1B, NCAPH, UBE2C ו-ZWINT היו קשורים ל-CSS קצר יותר. ניתוח IHC אישר את הקשרים המשמעותיים בין צביעת NCAPH ו-UBE2C לבין CSS גרוע יותר. בקבוצת המחקר עם תיקוף חיצוני, ביטויים גבוהים יותר של חלבוני NCAPH ו-ZWINT היו קשורים ל-PFS קצר יותר. השילוב של סמני חלבון הרקמה שזוהו לאחרונה שיפר מודלים סטנדרטיים של ריבוד סיכונים, כגון קבוצות פרוגנוסטיות כמו D’Amico, CAPRA ו-Cambridge002E.

החוקרים הסיקו כי ניתן להתייחס לרמות גבוהות ברקמות של NCAPH,י UBE2C ו-ZWINT כגורמי סיכון פרוגנוסטיים חדשים בחולי PCa מקומי קלינית. השימוש בסמנים אלו יכול לשפר מודלים להערכת סיכונים בהם מתבצע שימוש בשגרה.

מקור:

Olah, C., Mairinger, F., Wessolly, M. et al. Enhancing risk stratification models in localized prostate cancer by novel validated tissue biomarkers. Prostate Cancer Prostatic Dis 28, 773–781 (2025). https://doi.org/10.1038/s41391-024-00918-9

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה